הדר: החיים שלנו, של אלכס ושלי, עלו על מסלול המראה חדש. לפעמים הייתי צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שאני באמת חיה אותם. הקריירה שלי העיפה אותי לכל העולם, עם הפיתוח החדשני של משקפי המשקפת שיצרתי, אלכס שגשג בחווה, והילדים היו מאושרים. קיבלתי משפחה תומכת, שלא הייתה לי מעולם. מה יכולתי לבקש יותר? עד שהמטוס של חיי התרסק שוב, והפעם – בלי ניצולים...ובלי האפשרות לחזור למה שהיה, רק ללכת קדימה אל עתיד לא ידוע, עם האמת שלי.
"אני באמת כזו אישה מאיימת?" שאלתי. "רק למי שמפחדים מעצמם", אסף ענה בחיוך.
בחלק האחרון של סיפור חייה של הדר, אחרי שכבר חשבה שמצאה את דרכה, היא נופלת וקמה ושוב נופלת וקמה, ובכל פעם מחדש, כמו עוף החול, היא חוזרת חזקה יותר ובחמלה גדולה יותר על עצמה, על הגברים של חייה ועל חולשות העבר שהביאו אותם לבחור היום באהבה, למרות הכול. החמלה הביאה את ההחלמה לחייה.
מה אם כשמשחררים את העבר, אפשרויות גדולות יותר יכולות להגיע?
מה אם אי אפשר באמת לחזור אחורה, אלא רק ללכת קדימה?
האם גם הפעם היא תצליח להמשיך ללכת קדימה?