״לא, דוקטור, לא בשבוע הבא! זה דחוף! היום בשמונה בערב אנחנו רוצים! בבקשה! דוקטור, אני חייבת, אני לא יכולה לחכות, אני אמות". ״שים לב למה שאתה עושה", דניאל הגביר את קולו. ידיו של יחזקאל נעצרו על העוגית. ״אתה מפורר את החיים שלך, כמו עם העוגיות". ידיו של נדב קפצו, אגלי זיעה התגלגלו לתוך עיניו, הוא ניגב אותם בשולי חולצתו. ״אני אף פעם לא מצליח, תמיד אני מפסיד". דניאל, קיבוצניק לשעבר שחי בניו יורק ופסיכולוג ש"מנסה להבין מה קורה בקומה העליונה של בני האדם", מביא את סיפורם של מטופליו מנקודת מבט ישראלית. בסיפוריו עולים מועקות הלב ותחושות החרדה, אהבה מיוסרת ואהבה מייסרת, חיים שהוחמצו ואובדן. נעים בתוך מעגל סגור הם מגיעים אליו ומפקידים בידיו את סודותיהם הכמוסים, והוא מישיר מבט ולא נותן למבטם לחמוק ממנו, אולי שם אפשר למצוא את התשובות.
עריכה ספרותית ולשונית: עינת קדם
